היקף סמכות ביהמ"ש הישראלי לדון בתביעה להחזרת ילד חטוף

השופט משה דרורי

כללי

1.         ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כבוד השופטת - כתוארה אז - נילי מימון), בתיק תמ"ש 12150/06 מיום ז' חשוון תשס"ז (29.10.06) ועל החלטת בית המשפט האמור, מיום ה' תשרי תשס"ז (27.9.06), במסגרת התיק הנ"ל.

2.         השאלה המשפטית המרכזית העומדת ביסוד הערעור הוא היקף הסמכות של בית המשפט הישראלי לדון בתביעה ובבקשה למתן פסק דין, כאשר ילד ישראלי נחטף מישראל לארץ אחרת, והוא נמצא באותה ארץ. 

3.         אציג תחילה את הנתונים העובדתיים ואת החלטת בית המשפט למשפחה בענייני הסמכות, ופסק הדין שניתן בעקבותיה. אסקור, בקצרה, את טענות הצדדים בערעור, ולאחר מכן, אערוך דיון, תוך התייחסות לפסיקת בתי המשפט השונים בסוגיה. לבסוף, תובא ההכרעה.

  נתוני רקע עובדתיים

4.         כמעט ואין מחלוקת בין הצדדים באשר לנתונים העובדתיים, המהווים את הרקע לדיונים המשפטיים שבין הצדדים.

5.         המשיב (להלן גם - "האב") הינו יהודי, תושב ישראל ואזרח ישראל. המשיב והמערערת (להלן גם - "האם") נישאו זה לזו ביום 11.3.99 בברזיל, בטקס נישואין יהודי, כדת משה וישראל. בית הדין הרבני האזורי בירושלים קבע ביום יט אייר תשנ"ט (5.5.99) כי נישואים אלה הם תקפים כדת משה וישראל. בשלב מאוחר יותר, בשנת 2000 עלתה המערערת, שהיא יהודיה, לישראל, וקיבלה את כל ההטבות הניתנות לעולה חדשה. המערערת עברה קורס מטפלות מטעם משרד העבודה והרווחה בישראל, וכמו כן למדה עברית באולפן בישראל, במשך מספר חודשים.

6.         לאחר טיפולים רפואיים שונים (ב"כ המשיב, עו"ד עינת גריכטר, צירפה לבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה חומר רפואי רב, ואינני סבור שיש צורך לפרטו לעניין פסק דין זה, שכן יש בכך פגיעה רבה בפרטיות, ואין הדבר נצרך לצורך ההליכים שבפנינו), נולד לבני הזוג בן, ביום יא אדר א' תשס"ג (13.2.03). בן זה (להלן גם - "הילד" או "הקטין"), שבעוד כחודשיים ימלאו לו 4 שנים, הוא העומד במוקד ההליכים שבפנינו.

7.         מאז שנת 2000, ועד קיץ 2005, גרים בני הזוג בירושלים. המערערת פתחה בדירה בה הם גרו, משפחתון, שנוהל על ידה במשך 4 שנים.

8.         הילד טופל בטיפת חלב בירושלים ומבוטח בביטוח רפואי במסגרת קופת חולים כללית.

9.         המערערת נסעה עם הילד לטיול בקיץ 2005 לארה"ב. היא הודיעה מראש לבעלה ואבי הילד (המשיב), כי היא תחזור עם הילד לישראל בתאריך 2.9.05. בעת הטיול, נשמר קשר טלפוני בין ההורים. חפציו של הילד, כולל בגדיו, נשארו בדירה בירושלים. גם המכונית של האם נשארה בירושלים, והיא בשימושו של האב.

10.        יומיים לפני מועד החזרה לישראל, מסרה המערערת למשיב כי הטיסה תתאחר, עקב בעיות מזג אויר בארה"ב. האם ביקשה מן האב, כי ימתין לה ולילד בשדה התעופה בן גוריון בישראל, כאשר היא, יחד עם הילד, יחזרו במטוס ארצה. לבסוף, לא הגיעה המערערת לישראל. בשיחה טלפונית שהתקיימה בין המשיב לבין אביה של המערערת, הגר בברזיל, נודע לו כי האם והילד נסעו מארה"ב לברזיל, ושם הם נמצאים. מאז חודש ספטמבר 2005, מצויים, איפוא, האם והילד בברזיל, כאשר האב נמצא בישראל.

ההליכים בבית המשפט למשפחה

11.        ביום 31.5.06 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מסמך שכותרתו " בקשה דחופה לפי סעיף 15 לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א - 1991 (במעמד צד אחד)".

            בבקשה, מגולל המשיב את העובדות שתוארו לעיל ומספר כי היה המום מכך שילדו נחטף לברזיל. הוא ביקש מאביה של המערערת כי ידאג לכך שהילד יוחזר לישראל, אך התשובה שקיבל הוא כי אין מדובר בחטיפה, וכי המערערת והילד לא מתכוונים לחזור לישראל, אלא אם כן יקבע בית משפט כי עליהם להחזיר את הילד. הבקשה נתמכת בתצהיר של האב.

            טענתו המשפטית של האב בבקשה היא כי מדובר בחטיפת הילד לברזיל (ארץ הולדתה של אימו), למרות שמרכז חייה של האם במשך חמש השנים האחרונות היה בישראל, ומרכז חייו של הילד היה, מאז לידתו, אך ורק בישראל.

12.        המשיב מציין בבקשתו כי פנה ללשכת הסיוע המשפטי וכן לפרקליטות המדינה, המחלקה לעניינים בינלאומיים, כדי שיסייעו לו להשיב את בנו לישראל. לבקשה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה, צורפה תשובת עו"ד לסלי קאופמן, סגן בכיר לפרקליט המדינה, אשר נשלחה לב"כ המשיב, עו"ד גריכטר, ביום יט אייר תשס"ו (17.5.06). ממכתב זה עולה כי פרקליטות המדינה העבירה לרשות המרכזית בברזיל, בהתאם לאמנת האג בדבר חטיפת ילדים, בקשה מטעמו של האב להשבת הילד לישראל. במכתב מספרת עו"ד קאופמן את תשובת הרשות המרכזית בברזיל, לפיה הם לא הצליחו לאתר את הילד, על אף פניות חוזרות ונישנות של הרשות המרכזית הישראלית. במכתב אף נאמר  כי זו דוגמה לטיפול של ברזיל בחטיפות ילדים, אשר לדברי פרקליטות המדינה, " מתאפיין בעיכובים רבים וארוכים בהתייחסות של הרשות המרכזית לפניותינו, בחוסר פעולה או עיכובים בפעולות איתור ילדים".  המכתב מסתיים בדברים אלה: " אנו ממשיכים בניסיוננו לפתור את הבעיות עם ברזיל, כולל אלו הנוגעות לתיק זה, בדרכים שונות. נודיעך עם קבלת עדכון כלשהו בעניין".

 13.       המבקש (המשיב בתיק שלפנינו), מסביר בבקשה שהגיש לבית המשפט לענייני משפחה, כי על פי החוק בישראל יש לו זכויות משמורת על הילד, כאביו הטבעי. טענת האב היא כי לפי סעיף 15 לאמנת האג, בית המשפט הישראלי, שהוא בית המשפט במדינה שהיא מקום מגוריו הרגיל של הילד, רשאי לקבוע כי הרחקת הילד מישראל לברזיל,  נעשתה שלא כדין.

14.        העתירה האופרטיבית בבקשת האב היא כי בית המשפט לענייני משפחה יקבע שמקום מגוריו הרגיל של הילד הוא במדינת ישראל, וכי אי החזרתו של הילד לישראל נוגדת את זכויות אביו על פי החוק הישראלי, ונעשתה שלא כדין, כמשמעות הדבר בסעיף 3 לאמנת האג.